הרומן האחרון של ג'ון אירווינג, באדם אחד, הוא הצהרה בזמן על גברים ונשים, על אופי המיניות ועל ההתקפה של החברה על העצמי. למרות שמדובר ביצירה בדיונית, הספר מדווח נאמנה על המאבקים האמיתיים של אנשים מסוימים להפוך למי שהם נועדו להיות; אנשים שונים מכולנו, אנשים מתויגים לעתים קרובות כ'חריגים' ו'סוטים'. כמו e.e. קאמינגס ציין במדויק, 'להיות-אף אחד מלבד עצמך - בעולם שעושה כמיטב יכולתו, לילה ויום, כדי להפוך אותך לכל השאר - פירושו להילחם בקרב הקשה ביותר שכל בן אדם יכול להילחם בו; ולעולם אל תפסיק להילחם'. החשיבות של הפיכתו לאינדיבידואל בכבודו ובעצמו, כפי שמתבטאת ברומנים של אירווינג ובחלק גדול מ-e.e. השירה והפרוזה של קאמינגס, היא הנושא של ספר שעתיד לצאת בקרוב The Self Under Siege: A Therapeutic Model for Differentiation שנכתב בשיתוף אבי רוברט פירסטון, ג'ויס קטלט ואני.
בעיניי, ההערכה והאהבה של אירווינג להבדל בין אנשים, קבלתו את המגוון של המיניות האנושית הם מחווה לערכים של חוסר התאמה, סובלנות והכלה. כפי שציין אחד המבקרים, 'אירווינג הוא לא סופר בעל מוסר, אבל הוא מוסרי.' במאמר אורח באתר Amazon.com, ארווינג מתאר את ההתעוררות המינית של הגיבור הראשי שלו, בילי אבוט, וממשיך לספק לנו הצצה לחייו שלו:
רובנו אף פעם לא פועלים לפי הדמיונות המיניים המוקדמים ביותר שלנו. למעשה, רובנו מעדיפים לשכוח אותם - לא אותי. אני חושב שהאהדה שלנו לאחרים נובעת, בין השאר, מהיכולת שלנו לזכור את הרגשות שלנו - להיות כנים לגבי מה שהתחשק לנו לעשות. אין ספק, סובלנות מינית נובעת מלהיות כנים עם עצמנו לגבי מה שדמיינו מבחינה מינית.
כשהייתי ילד, דמיינתי לקיים יחסי מין עם האמהות של החברים שלי, עם בנות בגילי - כן, אפילו עם כמה בנים מבוגרים יותר מבין חבריי לקבוצה להיאבקות. התברר שאהבתי בנות, אבל הזיכרון של האטרקציות שלי לאנשים ה'לא נכונים' מעולם לא עזב אותי... בילי פוגש את מיס פרוסט, ספרנית טרנסג'נדרית, כי הוא הולך לספרייה ומחפש רומנים על 'מחסום על האנשים הלא נכונים'
הצגתו של אירווינג את בילי אבוט ומיס פרוסט מדגישה את יחסו של אירווינג למיניות, שמתנוססת לאורך כל הספר. רומן זה, במיוחד, תומך בבריאות נפשית טובה על ידי הדגשת החשיבות המרכזית של המיניות בחייהם של אנשים. הנושאים של מיניות, תשוקה מינית וההתערבות המתמשכת של החברה עם האופן שבו אנשים בוחרים לבטא את הטבע המיני שלהם חלחלו לרבים מהרומנים של אירווינג. זו אחת הסיבות לכך שהוא בין הסופרים האהובים עלי. נושאים אלו הם גם נושאים שחקרנו לעומק בספרנו סקס ואהבה ביחסים אינטימיים (2006).
בספר זה נדגיש כי המיניות של אדם היא חלק מהותי מזהותו. הרצונות והצרכים הבסיסיים של אנשים, לרבות תשוקותיהם המיניות, הרגשות שלהם לגבי גופם וכלפי עצמם כגברים ונשים (זהותם המינית), הם היבטים מהותיים באישיותם. חיי מין בריאים הם מרכזיים לתחושת הרווחה שלנו ומהווים מקור להנאה, אושר והגשמה. מיניות בריאה מרמזת על שילוב מיניות בחיי היומיום שלנו, במקום להגביל אותה לאקט המיני עצמו.
בהקשר זה, מעניין שכמה מבקרים של In One Person שאלו מדוע אירווינג ממשיך לכתוב כל כך הרבה על מיניות 'סוטה', - דו מיניים, הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים גברים ונשים. מה שמדהים אותי הוא שהם לא מתלבטים עם הדמויות של אירווינג שמעולם לא או לעיתים רחוקות מקיימות יחסי מין, למשל אמו של גארפ, ג'ני, ב'העולם על פי גארפ' וד'ר לארץ' בחוקי בית הסיידר. מה זה אומר על החברה שלנו? האם האדם הא-מיני או הלא-מיני הוא הנורמה החדשה?
ברמה אחרת, הרומן של אירווינג חושף כישלון אנושי נפוץ שאנשים רבים לא אוהבים לחשוב עליו כל כך; הנטייה שלנו לסווג, לתייג, ולאחר מכן להטיל סטיגמה על אנשים אחרים, במחיר פסיכולוגי גדול להם ולנו. בשלב מסוים ברומן, מיס פרוסט מוחה בפני בילי, 'ילד יקר שלי, בבקשה אל תשים לי תווית - אל תעשה לי קטגוריה לפני שתכיר אותי!' התוכחה שלה מדגישה את הצורך האוניברסלי להתקבל, הכולל את התקבלות כמו מי שאנחנו כיצורים מיניים.
בכל האינטראקציות האישיות שלנו, חשוב קודם כל להכיר בזהותו של הפרט כבן אדם אחר ולאחר מכן להכיר בזהות המינית שלו ובחירת בן/בת הזוג. כל דבר שפוגע בזהותו המינית של אדם, מבזה או תוקף את זהותו המינית הוא הרסני ומהווה הפרה של זכויות האדם שלו. עם זאת, החברה שלנו גורמת באופן שגרתי צורה זו של נזק לקבוצות של אנשים שהיא מסווגת כשונה מהנורמה ולכן היא סוטה.
ב'עצמי תחת מצור', אנו מראים כיצד החברה מפעילה את ההשפעה העוצמתית הזו באמצעות דרישות מפורשות ומרומזות לאחדות וקונפורמיות. באמצעות מוסדותיה והתקשורת, היא מעודדת הורים ליצור קשרים חברתיים עם ילדיהם לתוך הנורמות המקובלות הללו, שרבות מהן פוגעות בתחושת העצמי המתהווה שלהם. קרול גיליגן ציינה, 'אתה מחלק את בני האדם לשתי הקטגוריות הלא קוהרנטיות האלה, ואז אתה אומר שזה איכשהו כמו גברים ונשים, וזה שקרי לחלוטין עבור שניהם.'
גיליגן המשיך ותיאר כיצד סיווג אנשים פוגע במערכות יחסים: 'יש הרבה מאוד 'צריכים' לגבי נישואים. 'אתה צריך לעשות את זה או שאתה צריך לעשות את זה, אתה צריך להרגיש ככה, או שהוא צריך להרגיש ככה או אם הוא עושה את זה, אתה צריך לעשות את זה, או אם אתה עושה את זה, הוא צריך לעשות את זה.' [אבל] הדבר מדהים בבני אדם הוא שאין שכפול, אין שני בני אדם זהים. וכך זה נכון גם לגבי נישואים; זה מפגש מסוים של שני אנשים בודדים. ככה שומרים על הקשר וגם מעודדים אחד את השני. כל אחד מכם מתפתח כאינדיבידואל, מה שאומר שאתם לא מקפיאים לא את הקשר ולא אחד את השני״.
בהדהוד לרגשותיו של גיליגן, אירווינג טוען ש'המגדרים והאוריינטציות שלנו לא מגדירים אותנו. אנחנו איכשהו גדולים מהזהות המינית שלנו, אבל הזהות המינית שלנו חשובה״.