מזמן משוררים ומלומדים, רומנטיקנים ואינטלקטים, בני נוער וסבים הרהרו בשאלה: מהי אהבה? עם זאת, כאשר אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב באותם מלכודות מערכת יחסים, שבורי לב או מחפשים בלהט את הניצוץ הראשוני הזה, אולי שאלה מועילה יותר היא, מהי לא אהבה?
עד כמה שאנחנו כמין מסוגלים לצנוח את עצמנו באופן לא רצוני לתוך הזוהר הקסום של להיות מאוהבים, לשמור את עצמנו במרחב הרומנטי חסר הדאגות והלב הזה הוא מסובך. ליפול מאהבה ולשגרה, מתוך טוב לב לעצבנות, ומתוך כבוד לעצבנות זה קל מדי. אז מדוע מתרחש השינוי הזה, וכיצד נוכל להתחמק ממנו? על ידי זיהוי מהי אהבה לֹא , נוכל להימנע מ'אל תעשה' ביחסים שמובילים לפטירתנו הרומנטית.
אהבה אינה אנוכית, תובענית או זכות קניינית על האחר.
כאשר אנו יוצאים לראשונה עם מישהו, לעיתים רחוקות אנו מוצאים את עצמנו אומרים דברים כמו, 'אתה יוצא לפגוש את החברים שלך שוב? אבל חשבתי שאתה מתכוון להישאר בבית ולשכור איתי סרט?' או 'למה לוקח לך כל כך הרבה זמן להתכונן? אתה תמיד מחכה לי לנצח'. ברגע שאנחנו מתחילים להתייחס לבני הזוג שלנו כשלוחה של עצמנו, לבקר את הייחודיות שלהם ולצווה על הקונפורמיות שלהם, אנחנו לא רק פוגעים במשיכה שלהם אלינו, אנחנו די מוחקים את המשיכה שלנו אליהם. ההתייחסות לבני הזוג שלנו כאינדיבידואלים עצמאיים ונפרדים עשויה לאלץ אותנו להתמודד עם חוסר הביטחון שלנו, הקנאה והמחשבות הביקורתיות העצמיות שלנו, אבל זה יעזור לנו להתחזק, מה שמוביל בתורו לקשר אמיתי יותר ומוצק יותר עם בן הזוג שלנו.
אהבה היא לעולם לא כניעה או דומיננטיות, כפייה רגשית או מניפולציה.
משחק רגשי הוא מנגנון הגנה שנוצר כדי להגן על עצמנו מפני הפגיעות, הדחיות ואי הוודאות הנלווים לתחושת פגיעות, מושקעות ורצון במשהו מאדם נפרד לחלוטין. לשחק את הקורבן לאישיות דומיננטית או את הבוס למישהו שקל להשפיע עליו הוא תהליך הרסני שקל מדי לאבד את הדעת שלו.
מכיוון שרבות מההתנהגויות המניפולטיביות הללו אינן מודעות ואינן נועדו להיות זדוניות, עלינו לשים לב תמיד על מה מבוססות הפעולות שלנו. האם אנחנו שותקים כשאנחנו לא משיגים את מה שאנחנו רוצים, כדי שהשותפים שלנו ישימו לב וירחמו עלינו? האם אנו מעמידים פנים לגמישות, תוך קביעת תנאים והגבלות סמויות שאליהם השותף שלנו חייב לציית? על ידי הפיכתנו מודעים לדפוסים הללו, אנו מסוגלים לאתר ולשנות התנהגויות מזיקות ולקחת הזדמנות להביע רצון אמיתי ישירות, לבקש מה שאנו רוצים וצריכים מהשותף שלנו. זה מאפשר לנו להרגיש את הרגשות האמיתיים של בן הזוג שלנו כלפינו. קבלת משהו מבן הזוג שלנו באמצעות מניפולציה מונעת מאיתנו לחוות את הרגשות האמיתיים שלו כלפינו.
אהבה היא לא הניסיון הנואש להכחיש לבד או רצון לזהות מתמזגת.
כאשר אתה מוצא את עצמך חושב על אהבה כאמצעי ל'טיפול' או 'לא להיגמר לבד' אתה עלול להיכנס לטריטוריה מסוכנת. אהבה היא תחושה שיש לך כלפי מישהו אחר, כמו גם הערכה לתחושה המופנית כלפיך. ככל שאנו מתענגים על שמחת חיים משותפים, השמחה הזו יכולה להישמר רק כאשר אנו מכירים בכך שמערכת יחסים בריאה מורכבת משני חיים המנוהלים בהרמוניה ולא חיים בודדים המנוהלים על ידי שני אנשים.
פעילויות שיתוף, סיפורים, חברים וילדים הם כולם מרכיבים משמעותיים של מערכת יחסים. אבל הכחשת העובדה שכל אדם וחוויה הם ייחודיים היא מניעה מעצמנו ומאהובינו שותפות המבוססת על שוויון, מציאות וחיבה אמיתית זה לזה. כאשר אנו ממזגים את הזהות שלנו עם השותפים שלנו אנו מאבדים את המשיכה אליהם. הם לא הופכים להיות מעניינים אותנו יותר מאשר הזרוע הימנית שלנו. עם זאת, אם הקשר מסתיים, אנו מרגישים הרוסים, כאילו איבדנו את זרוע ימין.
אין לבלבל אהבה עם רעב רגשי.
להאכיל מאדם אחר זו לא אהבה. אנשים רבים נותרים עם תחושת ריקנות רגשית מילדותם. לעתים קרובות, כמבוגרים, אנחנו עדיין רואים את עצמנו כילדים ריקים אלה ופונים אל בן הזוג שלנו כדי למלא את החלל הרגשי הזה. כאשר אנו מאפשרים לחוסר בגרות להכביד על בני הזוג שלנו, אנו שואבים מהם את החיוניות שלהם ואת ההערכה שהיו להם פעם לאנשים המפותחים שאנו באמת מסוגלים להיות. חשוב להימנע מלפנות אל השותפים שלנו למנה לא בריאה של הגדרה, שבחים, ביטחון או אישור. אלו תכונות שעלינו לפתח בתוכנו כדי לממש מערכת יחסים מלאה ומספקת עם אדם אחר.
אהבה היא לא מצב נפשי פנימי שאין לו ביטויים חיצוניים ניתנים לזיהוי.
כמה פעמים מצאנו את עצמנו מתקוטטים, מזעיפים פנים, מתנשפים ומתישים את בני הזוג שלנו, ואז מצהירים כלאחר יד כמה אנחנו מאוהבים? לעתים קרובות, יצרנו קשר פנטסטי, אשליה של חיבור, עם בן הזוג שלנו. אנחנו מתייחסים אליהם בפנטזיה, אבל אנחנו לא מתייחסים אליהם באדיבות ובאהבה במציאות. אהבה היא פעולה באותה מידה שהיא מצב הוויה. אם אנו מתיימרים לאהוב מישהו, צריכים להיות ביטויים ממשיים של אותה אהבה והתנהגות שניתנים לצפייה עבור אחרים.
כאשר אנו מוצאים את עצמנו מתעללים באהובינו, חשוב להבין שהמבקר הפנימי שכולנו מחזיק במוחנו המעודד אותנו לפחד ולהרוס את האינטימיות האמיתית יכול להיות פראי עבור בני הזוג שלנו בדיוק כמו שהם עבורנו. מחשבות על עצמנו כמו, 'אני לא חביב. היא לעולם לא תדאג לי כמו שאני דואג לה' יכולה באותה קלות להפעיל את השותפים שלנו ומציעים דברים כמו, 'הוא כל כך אנוכי. למה הוא אף פעם לא חושב עליי?'
מחשבות אלו מכתיבות את ההתנהגויות שלנו, ומאפשרות לנו להתייחס לבני הזוג שלנו באותה בדיקה וחוסר אדיבות שבה אנו מתייחסים לעצמנו. לחיצה על הבלמים בהתנהגויות האלה, לא משנה כמה אנו נאלצים להפעיל אותן, יכולה לעזור לנו לעמוד מול הקולות הפנימיים הקריטיים האלה ולהיות יותר חמלה ואהבה כלפי בני הזוג שלנו וגם כלפי עצמנו.