להיות תחרותי יכול להיות בעל קונוטציה מכוערת בחברה שלנו. זה הפך, במובנים מסוימים, לשם נרדף לחמדנות, קנאה ונַרקִיסִיזם. אבל תחושת תחרותיות לא תמיד קשורה לטיפוס בסולם, לנצח במירוץ או להתקדם. רגשות תחרותיים הם טבעיים לחלוטין. יתר על כן, הם בלתי נמנעים. נרצה או לא, כולנו מרגישים תחרותיים הרבה זמן.
לרובנו לא נוח עם התחרותיות שלנו. מחשבות תחרותיות הן רק לעתים נדירות נחמדות. הם בדרך כלל מוגזמים, ולעתים קרובות, מטרידים. ולמה שהם לא יהיו? התחרות עצמה היא, מטבעה, לא נוחה למדי. אף על פי כן, לאפשר לעצמנו להרגיש את הרגשות התחרותיים שלנו בצורה נקייה וישירה זה לא רק מקובל; זה בעצם בריא. הרגשות התחרותיים שלנו הם אינדיקציה למה שאנחנו רוצים, והכרה במה שאנחנו רוצים היא המפתח להכרת עצמנו.
רגשות תחרותיים אינם מפלים. אפשר להרגיש אותם כלפי זרים רחוקים או חברינו הקרובים ביותר: אותו עמית מושך לעבודה שרק שמענו עליו או החבר הכי טוב שלנו מאז שהיינו פעוטות. עם זאת, מכיוון שרגשות אלו מרגישים לעתים קרובות לא מקובלים עלינו, אנו נוטים להדוף אותם או להסוות אותם בדרכים שעלולות להזיק לעצמנו ולאחרים. כאשר אנו מדכאים את הרגשות הללו, אנו משאירים אותם לנצח ולהשפיע עלינו במגוון דרכים שליליות.
חשוב להרגיש בנוח עם הרגשות התחרותיים שלנו. אנו יכולים לעשות זאת על ידי הכרה בכך שמחשבות ורגשות נפרדים מפעולות. אנחנו יכולים לאפשר לעצמנו להרגיש כל מה שאנחנו מרגישים, ואז לבחור איך נתנהג. על ידי יישום עיקרון זה על הרגשות התחרותיים שלנו, נוכל להימנע מהביטויים השליליים הרבים שלהם. אלו כוללים:
ציניות - כשאיננו מצליחים להכיר ברגשות התחרותיים שלנו, יש סיכוי גבוה יותר שנהיה ציניים. זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה. לא יכריח מישהו אחר או רוצה את מה שיש לו עושה אותנו יותר צִינִי? למעשה, התחרותיות שונה מאודצִינִיוּת. ציניות מתעוררת כאשר לא נקבל את הרגשות התחרותיים שלנו רק בגלל מה שהם. אם, למשל, הבוס שלנו היה צריך להכיר בעמית לעבודה בפגישה, אנחנו עשויים לחשוב, 'רגע! אני רוצה את ההכרה הזו. אני עובד קשה באותה מידה וראוי לשבחים לא פחות״. אנחנו עלולים לפנות נגד עמיתנו לעבודה, 'איזו נשיקה! זה אפילו לא מגיע לה. היא בקושי מוכשרת. למה אני בכלל מנסה בחברה הזאת כשאידיוטים כמוה קוטפים את כל הפירות?'
כשמתעורר תהליך החשיבה הפחות נעים הזה, נוכל לקחת אחד משני קורסים. אנחנו יכולים לקבל את זה שאנחנו תחרותיים. אנחנו יכולים להרגיש בעליל שאנחנו רוצים הכרה בקריירה שלנו. כאשר אנו נותנים לעצמנו לחוות את הרגשות הללו, באופן מלא וישיר, ברגע, אנו יכולים להמשיך הלאה בקלות רבה יותר. אנחנו יכולים אפילו לתעל את הרגשות האלה להיות בעלי מוטיבציה רבה יותר, לעבוד קשה יותר או להגדיר לעצמנו יעדים ספציפיים.
מהצד השני, אנחנו יכולים לעוות את הרגשות התחרותיים שלנו לציניות. אנחנו יכולים לאפשר להם לעלות או להתחמם בתוכנו. אנחנו יכולים לבלבל אותם עם נקודת המבט האמיתית שלנו או לפנות נגד האדם שאיתו אנחנו מרגישים תחרותיים. במקום לראות שאנחנו פשוט רוצים את מה שהאדם מקבל ולהמשיך הלאה, אנחנו יכולים לעסוק בתהליך חשיבה הרסני שצובע באופן שלילי את העולם בו אנו חיים.
רְכִילוּת - כאשר אנו מתכחשים לרגשות התחרותיים שלנו, אנו עשויים לאט לאט להתחיל לעוות את הסובבים אותנו דרך עדשה שלילית. רכילות היא דרך שבה אנו מנסים לשחרר או להפיג את הכעס או הציניות שלנו. במקום להרגיש תחרותיות עם אותה אישה מאוד מושכת שהיא ידידותית ובטוחה בהתנהגותה, אנו עשויים להגיב על 'הסגנון הזונה' שלה או להתייחס אליה כאל 'קנטרה מזויפת'. אנחנו עשויים אפילו לרכל על אנשים קרובים אלינו, אומרים דבר אחד לפנים שלהם ואחר מאחורי הגב.
הרגשות שלנו כלפי אדם אינם שחורים או לבנים. למעשה, האנשים שאנחנו הכי מכבדים הם האנשים שאנחנו חייבים להרגיש הכי תחרותיים איתם. אנחנו יכולים להיות שמחים בשבילם ולשנוא את כולם בו זמנית - לרוב בגלל אותו דבר. אנחנו אולי נרגשים שהם פשוט קנו את בית החלומות המהמם שלהם ובו זמנית מאחלים שהוא יקבל טרמיטים. אם נתמודד ישירות עם הרגשות שלנו, נוכל לקבל קצת הקלה, אפילו לצחוק אותם. אם לא נעשה זאת, אנו עשויים להתחיל לנקוט בפעולות פחות מכבדות, אולי לקרוא לחבר שלנו 'מטפס חברתי' כשהוא לא בסביבה או לבקר את 'מטרותיו החומריות' או 'האינטרסים השטחיים' בפני חבר משותף. הפרשנות או הרכילות הזו אולי מרגישה טוב ברגע זה, אבל היא משאירה אותנו די מחורבנים בתוכנו.
הכחשה עצמית - אחת התוצאות הגרועות ביותר של הכחשת הרגשות התחרותיים שלנו היא שהיא עלולה לגרום לנו לדחות את מה שאנחנו באמת רוצים בחיים. מכיוון שרגשות של תשוקה או קנאה גורמות לנו לאי נוחות, אנו עלולים להעמיד פנים שאיננו רוצים יותר את מה שפעם ייחלנו אליו. אם מישהו שהיה לנו מאוהב בו יוצא עם מישהו אחר או אם משרה שראיינו לה נופלת, אנחנו יכולים בקלות לפנות נגד עצמנו ולהיות מתכחשים לעצמנו. במקום לחשוב, 'ממש רציתי את זה, ואני כועס על זה שלא קיבלתי', אולי נחשוב, 'לא אכפת לי אפילו. אף פעם לא באמת רציתי את זה. אני לא מתכוון לשים את עצמי בחוץ כדי להביך את עצמי שוב'. כאשר אנו עוסקים בדפוס זה, אנו הופכים פסיביים יותר ויותר. במקום ללכת אחרי מה שאנו רוצים, אנו נמנעים מכך, הכל מתוך אינטרס להתכחש לרגשות התחרותיים ה'בלתי מקובלים' שלנו.
קנאה - רגשות תחרותיים יכולים להיות מלאים בקנאה. לאפשר לעצמנו מחשבות תחרותיות לא ישאיר אותנו קורבן להתקפי קנאה או חשדנות בלתי ניתנים לעצירה. כאשר אנו מעכבים את הרגשות התחרותיים הבריאים והטבעיים שלנו, אנו מחזקים את החלקים השליליים של הרגשות הללו - כולל קנאה. במקום לבנות תיק נגד מישהו, אנחנו יכולים להתמודד עם מציאות הרגשות שלנו ולאמץ גישה בריאה יותר.
למשל, בחור שאני מכיר גילה לי לאחרונה תהליך מחשבתי שהוא עבר במסיבה עם החברה שלו. הוא שם לב שהיא משוחחת בשמחה עם אנשים אחרים, כולל כמה גברים במהלך הלילה. בהתחלה הוא חשב, 'היא לגמרי מפלרטטת עם חבר שלי. למה היא נדלקת סביבו? האם היא מתלהבת ממנו יותר ממני? אני צריך פשוט לזרוק אותה לפני שהיא עושה ממני טיפש'.
בשלב מסוים, הוא הבין שמה שהוא באמת מרגיש זה תחרותי. הוא רצה שהיא תגיב לו כמו שהיא הגיבה לאנשים אחרים במסיבה. החשיבה שלו השתנתה במהירות ל'אני אוהב כשהיא כיף ככה'. אני רוצה לשתף אותה בזה״. במקום להקשיב לקול בראשו שאמר לו להתרחק ולהתנהג אליה קר, הוא הצטרף אליה ועסק בהתלוצצות איתה. בהיותה קליל וכיפי בעצמו, היא נמשכה אליו באופן טבעי, ושניהם היו מסוגלים להרגיש קרובים ומאושרים יותר אחד עם השני. אם הוא היה פועל לפי חוסר הביטחון הקנאי שלו, במקום להודות שהוא מרגיש תחרותי, הוא היה משיג בדיוק את ההיפך.
שנאה עצמית - סיכון נוסף לקבור את הרגשות התחרותיים שלנו הוא שאנו עלולים להפוך אותם ולהשתמש בהםלהרגיש רע עם עצמנו. מחשבה תחרותית פשוטה כמו 'אני שונאת שהוא כל כך חכם ותמיד אומר את הדבר הנכון' עלולה להפוך להתקפה כלפי עצמנו כמו 'אתם כל כך טיפשים'. אתה אף פעם לא יודע מה להגיד. הוא הרבה יותר מרתק ממך״. כשאנחנו פונים נגד הרגשות התחרותיים שלנו, אנחנו פונים נגד עצמנו. אנחנו מתביישים במי שאנחנו ובמה שאנחנו רוצים. במקום לחפש לחקות את האנשים שאנו מעריצים, אנו פשוט מפרקים את עצמנו ביחס אליהם.
עם כל כך הרבה ביטויים שליליים של דיכוי הרגשות התחרותיים הישירים שלנו, איך נוכל להתמודד איתם בצורה כנה יותר ולהקפיד להשתמש בהם בדרכים בריאות? קודם כל, עלינו לזכור שהרגשת תחרות אינה נותנת לרגשות האלה להשתלט אומהרהר במחשבות שליליות. מדובר בקבלת התגובות התחרותיות המתרחשות באופן טבעי, להרגיש אותן במלואן ולהמשיך הלאה. אנחנו יכולים לקבל את זה שיש לנו את הרגשות האלה הרבה זמן. אנחנו יכולים אפילו להשתעשע איתם, לתת לעצמנו את המחשבה הכי מגעילה שאפשר, ואז לשחרר את המחשבה הזו.
לעשות זאת כפעילות גופנית יכול להרגיש נקי, בריא ואפילו מרענן. כפי שממחיש הדוגמאות לעיל, כאשר אנו מדכאים את הרגשות התחרותיים שלנו, יש להם דרך לחלחל לתוך ההתנהגות שלנו ולהשפיע עליה. עם זאת, בכל פעם שאנו מכירים בכך שיש לנו את המחשבות הללו, אנו יכולים לבחור באופן מודע כיצד אנו רוצים לפעול. אנחנו יכולים להיות הרבה יותר פרואקטיביים בהפיכתנו לגרסה הטובה ביותר של עצמנו, גם לקבל את עצמנו וגם להתפתח, כאנשים בעלי מוטיבציה (ותחרותיות) שאנחנו מטבענו.