״ניתנו לך חיים; זו חובתך (וגם הזכות שלך כבן אדם) למצוא משהו יפה בתוך החיים, קל ככל שיהיה״. ~ אליזבת גילברט
אולי אין כלי טוב יותר לחיות בהווה ולמצוא שמחה מאשר הכרת תודה. לדעת מה אנחנו מעריכים בחיים פירושו לדעת מי אנחנו, מה חשוב לנו ומה הופך כל יום לכדאי. שימת לב למה שאנו מרגישים אסירי תודה עליו מכניסה אותנו למסגרת נפשית חיובית. הוא מחבר אותנו לעולם הסובב אותנו ולעצמנו. מחקר מדגים שהתמקדות במה שאנו אסירי תודה עליו היא דרך מתגמלת אוניברסלית להרגיש מאושרים ומסופקים יותר.
כעיקרון חשוב לבריאות הנפש, היתרונות של הכרת תודה עולים הרבה מעבר למה שאנו עשויים לדמיין. מחקרים מדעיים מצאו כי הכרת תודה קשורה ל:
- גדול יותר אושר
- יותר אופטימיות ו רגשות חיוביים
- חדש ומתמשך יחסים
- טוב יותר בְּרִיאוּת
- עוד התקדמות לקראת מטרות אישיות
- פחות כאבים וכאבים
- יותר עירנות ו נחישות
- מוּגדָל נדיבות ו אֶמפַּתִיָה
- שינה טובה יותר
- מְשׁוּפָּר הערכה עצמית
בלי שום חיסרון לתרגל יותר הכרת תודה, זה נראה כמו מטרה שכולנו נאמץ. עם זאת, כאשר אנו שואפים לטפח הכרת תודה רבה יותר, ישנן שתי שאלות שכדאי לשקול: עם אילו מחסומים אנו מתמודדים בתחושת הכרת תודה בחיי היומיום שלנו, וכיצד נוכל להתחבר באופן מלא יותר לרגשות ההערכה שלנו? נתחיל בשאלה הראשונה:
למה אנשים מתקשים להרגיש אסיר תודה?
1. קשה להכיר במה שיש לנו. אחד ההסברים שאנשים נותנים ללמה הם הפסיקו להפגין הערכה (או אפילו להרגיש זאת) הוא שהם פשוט הפסיקו לשים לב, מכיוון שחייהם הפכו מואצים יותר או שגרתיים יותר. חלק מהסיבה שאנחנו מתחילים לקחת דברים (כולל מערכות יחסים) כמובן מאליו בדרך זו היא בגלל שלמעשה קשה לזהות ולהרגיש את מה שיש לנו. האטה וחיים במצב בו אנו מרגישים יותר נוכחים ומודעים למה שמשמח אותנו ומעניק לחיינו משמעות מאפשרים לנו באופן טבעי להרגיש יותר שמחה, אבל זה גם שער לעצב.
עד כמה שכולנו נגיד שאנחנו רוצים אהבה, הכרה, אושר, טוב לב ונדיבות, זה יכול להיות מאוד קשה לקבל כל אחד מאלה ממגוון סיבות בלתי צפויות. לאהוב פירושו שאנחנו פגיעים ורוצים, מה שמציב אותנו במצב שבו יש לנו מה להפסיד. להיות בקשר עם מה שחשוב לנו מקרב אותנו לרגשות שלנו, כשהאושר והעצב הופכים בולטים יותר. נדיבות, גם להציע אותה וגם להציע לנו אותה, מעוררת לא פעם עצב. רגש זה יכול לגרום לנו לאי נוחות או לחרדות, אבל הוא יכול גם להיות בעל השפעה מרגיעה וממריצה בו זמנית, לגרום לנו להרגיש חיוניים ושופעים יותר. להרגיש את העצב שלנו מרכז אותנו בעצמנו.
2. הכרת תודה מזכירה לנו את מה שהיה חסר לנו בעבר. אני לא יכול להגיד לך כמה אנשים נכנסו למשרד שלי מאושרים מתמיד מהתאהבות, ובכל זאת הם מבועתים לחלוטין, כי האופן שבו הם מטופלים על ידי בן הזוג שלהם שונה כל כך מהאופן שבו התייחסו אליהם בעבר. . אולי אתה חושב שהשגת משהו שאנחנו רוצים אחרי שלא היה לנו אותו כל כך הרבה זמן יגרום לנו להודות אפילו יותר, וזה נכון בחלקו. עם זאת, אנו עשויים גם לעמוד בפני אתגרים בקבלת אהבה או נדיבות והבעת הכרת תודה כאשר אנו חווים משהו כל כך שונה ממה שהורגלנו אליו, במיוחד בילדותנו. באופן לא מודע, זה יכול לעורר עצב ישן על מה שהיה חסר בעבר שלנו.
כשזה קורה, אנחנו מתחילים להרגיש לא בנוח או לא ראויים לדברים שאנחנו מקבלים. ההכרה במה שיש לנו יכולה גם לעורר אשמה או רגשות חבות. אנו עשויים להרגיש נבוכים או מתנצלים על קבלת מה שמישהו אחר רצה או אפילו על הרגשה שיש לנו יותר ממישהו אחר, במיוחד כאשר מדובר בהורה או אח או חבר קרוב. אנו עשויים גם להיות המום מהתחושה שאנו חייבים כעת למישהו אחר על האושר שלנו. מבלי שנשים לב, אנו עשויים להימנע מהכרת תודה כדי להימנע מרגשות בלתי רצויים אחרים.
כשאנחנו מרגישים מטלטלים, אנחנו עלולים להתרחק מכל מה שמשמח אותנו. אנחנו עשויים להתחיל לראות את החיים שלנו דרך עדשה מעוותת, עם מחשבות כמו, 'הוא רק רוצה ממך משהו' או 'זה לא יחזיק מעמד, אז אל תרגיש נוח מדי'. המחשבות והרגשות המטרידים הללו יכולים לגרום לביטויי הכרת תודה או הכרה בניגוד בין העבר שלנו להווה שלנו להרגיש הרבה יותר קשים, אפילו מאיימים.
איך נוכל להרגיש יותר אסירי תודה?
1. אתגר את הקול הפנימי הביקורתי שלך. אנחנו יכולים להתחיל להרגיש יותר הכרת תודה על ידי השקטת המחשבות השליליות שמפנות אותנו נגד עצמנו ונגד האנשים שאנחנו אוהבים. ה קול פנימי ביקורתי הוא תהליך חשיבה הרסני שפוגע בנו בחיי היומיום שלנו בכך שהוא מביש אותנו ומזהיר אותנו מפני אחרים. המבקר הפנימי הזה הוא כמו ענן אפל מעל ראשינו, ומפזר מחשבות כמו, 'היום רק הולך להיות אחד מהימים האלה. הכל מלחיץ מדי. רק תשמור את הראש למטה'. לפעמים, הקול הפנימי הביקורתי מציף אותנו בגשם שוטף, 'שום דבר לא יסתדר! כולם רק מחפשים אותך כדי לתקן הכל. אתה לא יכול להתמודד עם זה!' הקול הזה יכול אפילו להישמע מרגיע עם מחשבות כמו, 'פשוט תשמור על עצמך. אף אחד אחר לא יעשה זאת״. או, 'אל תטרחו להתאמץ. אין לך מה להציע לאף אחד״.
קל לראות איך המבקר הפנימי הזה יכול להפריע לרגשות הכרת התודה שלנו. זה מוציא אותנו מההווה ושומר אותנו לגמרי בראש, מעוות את איך שאנחנו רואים את העולם. במצב זה, לעתים קרובות אנו לא זמינים או לא מתאימים לאנשים אחרים. בעודנו מקשיבים לקול הזה, אנו מפספסים לראות את העולם סביבנו דרך עדשה ריאליסטית חמלה יותר. אנחנו לא מצליחים להעריך את מה שטוב בחיינו ובעצמנו ובאחרים. אנו מאבדים את העובדה שיש לנו את הזכות להעריך ולרדוף אחרי מה שנותן משמעות לחיינו. כולנו יכולים להיות מודעים יותר לקול ההרסני הזה ולא לתת לו לשלוט במעשינו. אני מדבר על הנושא הזה ביתר פירוט בבלוג שלי, 'השתיק את המבקר הפנימי שלך'.
2. פעלו בהכרת תודה והיו יותר מקובלים. זה נשמע מובן מאליו ופשטני, אבל זו אמת ברורה, שבדיוק כפי שהתנהגות אוהבת יותר מחברת אותנו לרגשות שלנו של מאוהבים, הבעת הכרת תודה גורמת לנו להרגיש יותר אסירי תודה. אנחנו יכולים לעסוק במעשים שיעזרו לנו להתחבר לרגשות הכרת התודה שלנו, ממחוות קטנות כמו הסתכלות לבריסטה בעיניים בכל בוקר כשהיא מגישה לנו קפה או תודה לעמית לעבודה על משימה מועילה שהוא מבצע בקביעות. זה יכול להיות זמן להתקשר לחבר כדי להביע את הכרת התודה שלנו או לעשות משהו מתחשב ובלתי צפוי עבור בן הזוג שלנו כדי להקל על היום שלו ולהראות כמה אנחנו מעריכים אותו או אותה. בכל אחד מהפעולות הללו, עלינו לשאוף להיות נוכחים ולספוג את כל המתרחש. עלינו להשתדל לא להסיט את עינינו או להפיל את התגובות החמות שאנו עשויים לקבל.
רבים מופתעים עד כמה זה קשה יותר ממה שזה נשמע, אבל קבלה יכולה להיות האתגר הגדול ביותר שלנו. מהתחלה, כל כך הרבה מאיתנו מלמדים להיות עצמאיים ולא לצפות או לקחת יותר מדי מאחרים. למען האמת, חשוב לא לסרב להצעות, לסרב למתנות או למנוע מחמאות. כאשר אנו דוחים את ההכרה או הנדיבות של אחרים, אנו למעשה פוגעים בהם ומונעים מהם את ההרגשה הטובה שהם יקבלו ממתן לנו. אנחנו גם לא מצליחים להחזיר תודה. חשוב לא להקשיב לקול הפנימי הביקורתי שלנו כשהוא נהיה פרנואידי וחשדן לגבי נדיבותם של אחרים: 'מה היא רוצה ממך?' 'אם תקבל את זה, הוא יחשוב שאתה חייב לו'. הקפידו ליצור קשר עין ולהגיד תודה על כל צורה של נדיבות או הכרה שתגיע אליכם.
3. תרגול מודעות . הפסיכולוג ג'ק קורנפילד אמר לאחרונה בראיון, 'הטיפוח שלמודעות... באמת מאפשר לנו להיות נוכחים עבור הגוף שלנו, עבור האדם שמולנו, עבור החיים שניתנו לנו. מתוך כך צומחת, באופן טבעי לגמרי, רוח הכרת התודה״.
ג'ון קבט-זיןמגדיר מיינדפולנס בצורה יפה למדי כ'תשומת לב בכוונה ברגע הנוכחי, ללא שיפוטיות... כאילו חייך תלויים בזה.' הוא ממליץ על זה כ'דרך להתחבר לחיים שלך... שאינה כרוכה בהרבה אנרגיה' אלא 'סוג של טיפוח תשומת לב בדרך מסוימת.' כאשר אנו מתרגלים מיינדפולנס, אנו מאפשרים למחשבות ולרגשות שלנו לנוע בנו מבלי להשתלט וללכת לאיבוד. מיינדפולנס מאפשר לנו להישאר מחוברים יותר לאנשים סביבנו ולהתעורר למה שחסר לנו, תוך כדי חיבור לקיום היומיומי שלנו. תרגול מיינדפולנס הוא דרך מתמשכת, אורגנית ויעילה לנצל את רגשות הכרת התודה שלנו.
4. עורר את תחושת הפליאה שלך. כאשר אנו עוקבים אחר ההצעות המוצעות בבלוג זה, נוכל להיות יותר בקשר עם עצמנו. החושים שלנו יתעוררו, ויהיו לנו יותר תגובות למה שאנחנו רואים, שומעים ומרגישים. נהיה מצוידים יותר לחוות מה פסיכולוגקירק שניידרמתאר כמרכיב חיוני לחיים מספקים, יראה.
שניידר, שחיבר את הספר התעוררות ליראה כתבתי:
יראה היא תחושת התדהמה (ענווה ופליאה) לפני תעלומת החיים... יראה היא לא רק ריגוש זול, או חוסר אונים המום; זוהי הערכה לכל החיים - השברירי כמו גם המרומם. היראה מעוררת בנו השראה לראות דרך קטנוניות החיים, ומחברת אותנו לתמונה הגדולה, 'ההרפתקה הגדולה'; ולהרפתקה הזו יש פוטנציאל מדהים להרים אותנו, לרפא אותנו ולתת לחיינו משמעות.
זה גם משפיל וגם מעורר יראת כבוד להכיר באופן מלא בחשיבות הניסיון שלנו, דברים שמחוץ לעצמנו והתלות שלנו באחרים. על ידי התעוררות עצמנו לתחושת פליאה על הדברים הרבים שאנו עלולים להתעלם מהם ביום, אנו פותחים את ליבנו להרגיש חיבור והערכה לניסים הרבים של קיומנו.
כפי שניסח זאת ג'ק קורנפילד, 'יש לנו את הפריבילגיה של צבע הלבנדר בשקיעה, טעם של קלמנטינה בפה שלנו, והיופי הכמעט בלתי נסבל של החיים סביבנו, יחד עם הצרות שלהם... אנחנו יכולים ללכת לאיבוד בקטן יותר מצב תודעה - מה שנקרא בפסיכולוגיה הבודהיסטית 'גוף הפחד', שמביא סבל לנו ולאחרים - או שאנחנו יכולים להביא את איכות האהבה וההערכה, שהייתי קורא לה הכרת תודה, לחיים.'