לא הייתי שייך למועדון שיקבל אותי.
החבר שלי בטח אידיוט כי הוא חושב שאני מעולה.
כשניצבת בפני הזדמנות לדמיין מה בן זוגי בֶּאֱמֶת כלומר להעביר, אני תמיד מניח שהכוונה היא להפיל אותי.
כל תגובה שאנו נותנים לפעולה של אחר מחייבת אותנו קודם כל לחשב את כוונות האחרים. זה קורה במצמוץ, בנשימה, התהליך המתרחש מתחת לפני השטח של המודעות שלנו. ההערכה שלנו מבוססת על החוויות שחווינו עד לנקודה זו, ובעיקר, האווירה שחלחלה לחיינו במהלך ההתבגרות.
למוטיבציה שאנו מחדירים באחר יש השפעה עצומה על הבחירה שאנו עושים מתוך מגוון התגובות הרחב העומד לרשותנו. אם מישהו נתקל בנו ואנחנו מניחים כוונת זדון, אנחנו מגיבים בדרך אחת, אם אנחנו מניחים שזה מקרי, אחרת. אם נניח שזה נבע מכך שמישהו היה מבולבל או עסוק, עוד אחד. המצב זהה, עדיין נדחקנו, הבוהן המעוכה עדיין פועמת; אבל אנחנו מגיבים לעלבון בדרכים שונות - בכעס או בהבנה מתוסכלת או ברוגז. וההבדל בין אלה עושה עולם של הבדל למצב התחושה הפנימית שלנו בתוך יום נתון.
אם איננו מודדים נכון את המניעים של אחרים, לא נוכל לחוות חוויה אמיתית מהם. זה מוביל במקום זאת ללולאת משוב - אנו מגיבים רגשית, ללא פקפוק, למה שאנו מדמיינים את הכוונה של האחר, ואנחנו פועלים כלפי הנשמה הלא מודעת שהעסיקה אותנו כאילו התפיסה (אולי מוטה) שלנו היא האמת. בהתאם, הם מגיבים לתגובתנו בהכחשה, בהתגוננות או בכעס מגיב, ובכך סוגרים מעגל: אָנוּ יש נעשה עוול, והטמבל אפילו לא יעמוד בזה!! וואלה! יצרנו את העולם שחשדנו בו כל הזמן... אנחנו הם מתעללים, מורידים, מתעלמים ממנו, מזלזלים בו.
אז איך, אם כן, מתנהג נכונה לאמוד את הכוונה של אחר? לתשובה אין כמעט שום קשר להתמקדות בניסיון להבין את כוונותיו של אדם אחר, וכמעט כל מה שקשור להתמקדות בעצמנו, ובכל נושא שחוזר על עצמו שנראה כאילו צצו במהלך חיינו. האם באופן כרוני אתה מרגיש לא מספיק טוב? או, אולי, רק קצת יותר טוב? לא לוקחים ברצינות? לנצל בקלות? לזלזל? מתעלמים? האם יש לך עדויות אנקדוטליות מהחיים שלך שמוכיחות שנושא כזה או אחר נכון לגביך?
תסתכל טוב, תחשוב על זה. כי אני מוכן להתערב שכל מה שהנושא הוא עבורכם, אבל מקביל לתגובה שהייתם עושים בדרך כלל ביחס למישהו, נגיד, נתקל בך ודרך על הבוהן, חזק. האם אתה כל כך חסר משמעות שאתה הולך זֶה בלי לשים לב? האם אתה כל כך מגושם שגרמת למבוכה הזו? האם האדם הזה הוא אידיוט לא מתחשב? או גרוע מכך, האם הם עשו זאת בכוונה? פשוט לא אכפת להם שהם פגעו בך?
שקול את חייך, מאיפה הגעת, אילו רגשות נרשמו בך כשגדלת מילדות להתבגרות. אם אתה יכול לנצל את האלמנטים הרגשיים האלה של המציאות הקודמת שלך, אתה עשוי לגלות שהתגובות המטומטמות שלך לאחרים היום שואבות מהם תגובות שגורמות לך לחיות מחדש את הנושאים האלה, במקום לחיות את המציאות שהייתה מגיעה מהתבוננות בפועל. עיניו של אדם אחר וחשים בעיניהן מַמָשִׁי מוטיבציות.
חילופי דברים אישיים נטולי המטען הרגשי של העבר שלנו עלולים להיות מפורקים, באופן מפתיע, מענג, נטולי כל תגובות ברכיים; ציניות, פחד, חוסר אמון, ספק עצמי, חוסר ביטחון וכו' וכו'. אפילו ברמות הפשוטות ביותר, הם יכולים לפנות את הדרך להתנסויות אנושיות פשוטות; סוגי חילופי דברים אישיים בין אנשים שהם אמיתיים ואמיתיים ומשמעותיים, בין אם לרגע בין זרים, ובין אם לאורך זמן במערכות יחסים מתמשכות. התערבות זו של המציאות יכולה לגרום לנו להעריך מחדש את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו ועל הטבע הבסיסי שלנו, ולשקול מחדש את מה שאנחנו חושבים שהוא נכון גם לגבי הטבע הבסיסי של אחרים.
בעידן הנוכחי, נראה שאנשים מחזיקים לעתים קרובות בקריקטורות ציניות, מהירות ומבוססות על פני השטח של זה של זה. נראה שהסכמנו, כחברה, על מה נראות 'העניים', 'העשירים', 'הדתיים', 'הלא-דתיים' ועוד קטגוריות שונות של אנשים, מה מעריכים 'הם', מה 'הם כן לֹא ערך.
בואו ניקח רגע לנשום ולפקוח את העיניים ולהאט את הקצב וננסה לראות ממש את הסובבים אותנו. חיינו יהיו עשירים יותר, פוריים יותר, שופעים יותר עבור זה. ולגבי הטוויטים מי יכול בעצם לִהיוֹת מתעלמים, חסרי רגישות, אולי מנסים להשפיל אותנו? למי איכפת? הם במיעוט.
האופי הלא טיפוסי של אירוע מסוג זה יקוזז על ידי הנורמלי החדש של קשר עין, הומור ואמפתיה במפגשים ובחילופי דברים שלנו עם אחרים; לפי רוחב ומרקם ההבנה העצמית שלנו; ועל ידי החיים האותנטיים עם אחרים אנו מסוגלים כעת ליצור על סמך חוויות אלו. 