האם אתה זוכר את ספר הילדים, החתיכה החסרה , מאת הסופרת האהובה של סילברשטיין? בסיפור המתוק, המאויר בצורה מופשטת, מתגלגל גיבור בצורת עיגול, שלם אך לפרוסה אחת בצורת פאי, ומחפש את החלק החסר שלו. חלקים מסוימים גדולים מדי, אחרים קטנים מדי. המסע נמשך עד שלבסוף הוא מוצא את הפרוסה המושלמת למלא את החור הזה שהוא מאמין שמונע ממנו אושר נצחי. אז מה קורה כשהוא והחתיכה החסרה שלו מתאחדים? המעגל שנוצר במלואו יוצא מכלל שליטה, במורד גבעות, אומלל בקצב המהיר של חייו החדשים 'השלמים'.
לעתים קרובות מדי אנו מחפשים ממערכות היחסים שלנו מישהו שישלים אותנו, שיגרום לנו להרגיש שלמים, אבל הלקח של החלק החסר הוא אחד שכולנו לומדים עם הזמן: לא משנה כמה נהיה קרובים למישהו או כמה אנחנו מתחברים אליו. , 'החלקים החסרים' שלנו שוכנים בתוכנו בלבד, ולחורים הללו יש השפעה משמעותית על מערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו.
זוהי תפיסה שגויה נפוצה שמערכת יחסים בריאה דומה לזו של פאזל, שבה שני חלקים מתאימים זה לזה בצורה מושלמת כדי ליצור משהו מאוחד. אשליה של היתוך יכולה להוביל אנשים ליצור מה ד'ר. דן סיגל , מנכ'ל של מכון מיינדסייט מתייחס לשייק, בניגוד לסלט פירות. האנלוגיה הזו קלה לרובנו להתייחס אליה, שכן האתגר הגדול ביותר שרבים מאיתנו מתמודדים איתו במערכות יחסים הוא כיצד לשמור על תחושת עצמנו תוך התקרבות לאדם אחר. הלקח של סלט הפירות הוא שההתאחדות, תוך שמירה על האינדיבידואליות שלנו (בניגוד להתמזגות ולאבד את עצמנו בזוגיות) יוצרת משהו יותר תוסס ומהותי. ככל שאנו מרגישים בעצמנו מלאים, בריאים ושלמים יותר, כך מערכות היחסים שלנו הופכות קרובות יותר, חזקות יותר וגמישות יותר.
אז איך החורים מהעבר שלנו יוצרים בעיות ביחסים הנוכחיים שלנו? ואיך ההיכרות עם עצמנו עוזרת לנו להתייחס טוב יותר לאדם אחר? המשורר, לורד ביירון, תיאר פעם את הבדידות כ'מקום שבו אנחנו הכי פחות לבד'. החולשות הגדולות ביותר שלנו נובעות לעתים קרובות מדי מהתפקוד הפנימי של מוחנו. לעומת זאת, החוזקות הגדולות ביותר שלנו נובעות לרוב מהיכולת שלנו להרהר במוחנו ולפתח הבנה עצמית.
הגישה של דן סיגל להבנה עצמית כרוכה בפיתוח של Mindsight, היכולת לעקוב אחר המתרחש במוחנו שלנו ובמוחם של אחרים. Mindsight מתאר מאמץ ממוקד לבחון את הרגשות של האדם עצמו ולהיות בעל אינטואיציה לגבי כוונותיהם של אנשים אחרים.
מחשבה כוללת הרהור על מחשבותיו, רגשותיו וכוונותיו ומציאת בסיס משותף בחוויותיהם של אחרים. הדבר כרוך בפתיחות, התבוננות ואובייקטיביות שיכולות לעזור לנו להיות מודעים לתהליכים המנטליים שלנו מבלי להיסחף בהם. במובן זה, הוא מאפשר לנו לעצב מחדש ולנתב מחדש את עתידנו ולהפוך למחבר של הסיפור שלנו.
על מנת להיות פתוח, תצפיתני ואובייקטיבי, אדם חייב להיות מודע לקול פנימי ביקורתי. המונח 'קול פנימי קריטי' מתאר אויב מופנם, שעוצב מחוויות חיים מוקדמות. אם גדלנו בהרגשה מוזנחת, ה'קולות' שלנו עשויים לומר לנו שאנחנו חסרי ערך. אם גדלנו בתחושת ביקורת, ה'קולות' שלנו עלולים לומר לנו שאנחנו חסרים.
טיפול בקול היא טכניקה שפותחה על ידי ד'ר פ.ס. שמעודד אנשים לזהות ולהילחם בקול הפנימי הקריטי הזה. בין אם זה אומר לנו שאנחנו טיפשים לסמוך על מישהו או שאנחנו פשוט לא אהובים, הקול הפנימי הקריטי הוא הליבה של רבים מצרות היחסים שלנו.
על ידי קשובים יותר למחשבות ולרגשות שלנו (כולל הקול הפנימי הביקורתי), אנו מסוגלים יותר להיות מכוונים למוחם של אחרים ולראות אותם בצורה אובייקטיבית ובחמלה. התוודעות לתהליך הקול עוזרת לנו להפסיק להקרין חוויות מעברנו לאנשים בחיינו כיום. זה מאפשר לנו לצאת מהטייס האוטומטי של התנהגויות מושרשות ותגובות רגילות שהיו מסתגלות כשגדלנו, אבל עכשיו מחבלים במערכות היחסים שלנו. לדוגמה, אם היינו מפוחדים להסתיר את הרגשות שלנו כילדים, כמבוגרים, ייתכן שנתקל בבעיה להיפתח בפני מישהו קרוב אלינו. לסגירה אולי הייתה ההשפעה המועילה של הגנה עלינו מפני איום כילדים, אבל היום, עשויה להיות לה השפעה שלילית מובהקת של דחיית מישהו שאנחנו אוהבים.
על ידי התבדלות פסיכולוגית מחוויות וזהויות מזיקות מעברנו, אנו יכולים לפתח תחושה חזקה יותר של מי אנחנו באמת. אנחנו יכולים להתחיל לחיות את חיינו במקום לחיות מחדש את העבר שלנו. אנשים שנבדלים בצורה זו הצליחו, במידה רבה, להשתחרר מהשפעות ילדות שליליות. כתוצאה מכך, הם פיתחו מערכת ערכים משלהם וקבעו מסלול משלהם בחיים. כאשר לאנשים יש תחושה של הזהות שלהם והם בעלי עצמיות, הם יכולים לכבד את הגבולות, הרצונות וסדרי העדיפויות של אדם אחר, בין אם זה בן הזוג, בן הזוג, חברם או ילדם.
דוגמה לעיקרון זה בעבודה היא אישה שנישאה לאחרונה שמצאה את עצמה דואגת בצורה אובססיבית בכל פעם שבעלה, רוכב אופניים לכל החיים, עוזב לצאת לרכיבה על אופני הרים עם חברים. למרות שהוא חזר בכל פעם בשלום, שמח מאוד לראות אותה, היא לא הצליחה להשתחרר מתחושת חוסר ביטחון ולהיבהל שהוא לא יחזור.
בסופו של דבר, החרדה של האישה הפכה כה קיצונית, עד שבעלה הציע להפסיק לצאת לטיולים. בצומת דרכים חשה האישה במה עומד על כף המאזניים וסירבה להגביל את בעלה מלעשות משהו שגרם לו להידלק. במקום זאת, היא החליטה לחקור בדיוק מדוע חשה בהלה כזו עם עזיבתו.
לא לקח הרבה זמן עד שהאישה זיהתה את הרשימה הארוכה של דחיות מוקדמות שחשה בילדותה משני הורים שהיו כל הזמן מחוץ לבית העסק כשהייתה צעירה. תהליך זה של התאמת רגשות עכשוויים מועצמים להתרחשויות של העבר עזר להקל על דאגתה הנוכחית בדרכים שהקרבה של בעלה לא הייתה. והכי חשוב, זה עזר לאישה ליצור את מה שדן סיגל מתאר כ'נרטיב מגובש' של חייה שאיפשר לה ליצור כעת סיפור משלה, משוחרר יותר ממגבלות עברה.
לאנשים שמרוכזים בעצמם יש פוטנציאל גדול יותר לקשר אמיתי. מהצד השני, אדם המבקש לתקן קרעים ישנים באמצעות מערכות יחסים נוכחיות מסתכן בפגיעה במערכות היחסים הללו. לדוגמה, אב שחש לא נתמך בהישגיו הספורטיביים כילד עלול לפצות עם ילדיו שלו על ידי הפעלת לחץ מופרז על הביצועים שלהם בספורט. מה שהאב מחשיב כתמיכה שמעולם לא קיבל, ילדיו עשויים לחוות את הלחץ שמעולם לא רצו.
על ידי יכולת השתקפות עצמית, או ראיית מחשבה, האב יכול לתפוס מניעים לא מודעים אחרת. הוא יכול להבין את החוויה שלו, להרגיש חמלה כלפי עצמו, ולהפריד את החוויה שלו מזו של ילדיו.
אהבה אמיתית דורשת להעריך את המטרות של אדם אחר בחיים בנפרד מהצרכים והאינטרסים האישיים של האדם. בזוג אוהב באמת, כל אחד מבני הזוג מכיר בכך שהמניעים, הרצונות והשאיפות של האחר חשובים כמו שלו או שלה. מכיוון שהם מרגישים חביבים זה כלפי שאיפותיו של זה, בני הזוג מנסים לא להתערב, לחדור או לעשות מניפולציות כדי לשלוט או לשלוט במערכת היחסים.
חיוני באותה מידה שילדים ייראו כבני אדם נפרדים השייכים לעצמם, לא להוריהם או למשפחותיהם. הורים המכבדים את ילדיהם על זהותם הייחודית אינם מתייחסים אל ילדיהם כאל רכוש או רכוש. הם לא רואים בילד שלוחה של עצמם, או ניזונים מההישגים שלו. פעולה זו אוסרת על ילדים לגלות אי פעם למי או למה הם יכלו להיות.
אין זה אומר שהקשר בין זוג או הורה וילד אינו כרוך בתחושה מיוחדת של אהבה, דאגה או דאגה. עם זאת, אהבה מרמזת על הנאה מהופעתו של האדם האחר כאינדיבידואל ורגישות לרצונותיו ומניעיו. חוסר עצמאות יכול להוביל להיווצרות של התקשרות ממכרת, אובונד פנטזיה, במקום מעורבות אוהבת באמת. זה יכול להוביל אותנו לחפש את 'החתיכה החסרה' שלנו בניגוד לבן הזוג המושלם שלנו.
ככל שאנו מפתחים את תפיסת החשיבה שלנו ומזהים את התכנות השלילי מעברנו, כך נוכל לפתח את עצמנו טוב יותר ולגשת לאחרים בזרועות פתוחות. כפי שסיגל אומרת, 'עלינו להסתכל פנימה כדי להכיר את העולם הפנימי שלנו לפני שנוכל למפות בבירור את המצב הפנימי, את המוח, של האחר. ככל שאנו גדלים ביכולתנו להכיר את עצמנו, אנו נעשים פתוחים להכיר אחד את השני״.
אם נאמץ את הפרספקטיבה הזו, לא נחפש עוד את 'החתיכה החסרה' שלנו, אלא נכיר בערך שלנו ובמה שיש לנו להציע לאדם אחר. רוברט פירסטון כתב, 'אולי החיים החשובים ביותר המאשרים את האיכות האנושית היא היכולת להרגיש אהבה - להרגיש חמלה ואמפתיה ולהביע טוב לב, נדיבות ורוך כלפי אנשים אחרים. ללמוד לאהוב אחרים דורש קודם כל להעריך את עצמך״. זהו הבסיס שעליו בנויים כל מערכות היחסים האנושיות.